אנחנו זה מה שאנחנו עושים.

אם נעשה אחרת נוכל להיות אחרת.

אם לא נשנה כלום כנראה שכלום לא ישתנה אבל אם נשנה נוכל גם להשתנות ולשנות.

אם רק נאפשר לעצמנו להיות גרועים, לא מושלמים, להרגיש את הפחד ולהמשיך, עד שנשתנה.

שינוי דרך עשייה.

למה אסור לעשות השוואות בתהליך שיקומי ומיהם שלושת האנשים שדווקא ממש נרצה להשוות את עצמנו אליהם במהלך שיקום?

מה הרגע שבו נוצר שינוי? איך נוכל לוודא שלא נפספס אותו?

השיקום שזור בשגרות ובהרגלים שלנו. מה לאלו ולסף השינוי?

איך להשתמש בגוף היעיל להפליא שלנו לטובת התהליכים שלנו?

מה מעניק לנו תחושת משמעות?

למה חשוב להיות שם? לשלב את העיסוקים שמשמעותיים לנו? מה מניע אותנו לבחור?

חמישי שמח? אני נגד. בפרק אסביר למה בדיוק.

איזון בין תרגול למנוחה

איזון בין תחומי העיסוק השונים לבין הטיפול העצמי, לתהליך השיקום עצמו

איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה

איך לדעת ולהישאר בנקודת האיזון בתוך טיפול, בתוך תרגול, בתהליך השיקומי? כזאת שתקדם אותנו עוד ועוד אבל נוכל לשאת אותה לאורך זמן.

מה עושים כשהמוטיבציה לא שם בשבילנו ומה המקום של משמעת בשיקום ובתהליכים.

על היופי במשמעת, על להיהפך למוטיבציה ועל החיבור האישי שלי לעולם השיקום.